פסק-דין בתיק ת"א 1058-03

לפניי תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים, מימים                 23.12.2000,  ו-5.12.2004. בעת התאונה הראשונה היה התובע בן 34 ובעת התאונה השנייה, בן 38. הנתבעת 1, נושאת באחריות בגין התאונה הראשונה והנתבעת 2, בגין התאונה השנייה.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות מכוח חוק הפיצויים, המחלוקות ביניהן נוגעות לנכות הרפואית, לנכות התפקודית ולנזקים שנגרמו וייגרמו לתובע.

רקע

בתחילה הוגשה התובענה בגין הפגיעה בתאונה הראשונה, ומונה בהסכמה ד"ר קובי לידור, מומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע כי בעקבות תאונה זו, לא נותרה לתובע נכות רפואית. התובע חלק על חוות דעתו של ד"ר לידור והוא ביקש לחקור אותו בבית המשפט. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה ואף נקבע מועד לחקירתו של ד"ר לידור אולם בינתיים, נפגע התובע בתאונה השנייה, שהיא גם תאונת עבודה. על כן, התובע ביקש את הפסקת התובענה עד לקביעת נכות על ידי המל"ל. בהסכמת הנתבעת 1, בית המשפט נעתר אותה עת להפסקת התובענה, בתנאי שההליכים ימשכו מהמקום בו הופסקו.

ועדת המל"ל קבעה, כי לתובע נכות של 10%, וכי יש לנכות בגין התאונה הראשונה, 5% נכות. הועדה הרפואית לעררים של המל"ל  אישרה את החלטת הוועדה הראשונה. יש לציין, שחוות  דעתו של ד"ר לידור עמדה בפני הוועדה הרפואית לעררים, אך היא לא הסכימה עם האמור בחוות הדעת.

עם סיום ההליכים במל"ל, התובע פנה לבימ"ש כדי לחדש את התובענה, והנתבעת 2 צורפה כנתבעת נוספת. התובע ביקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בגין התאונה השנייה ובית המשפט נעתר לבקשה זו, בהחלטתו מיום 9.12.2007. כך מונה ד"ר יעקב מזור כמומחה מטעם בימ"ש, למתן חוות דעתו בדבר נכותו של התובע בשתי התאונות. בקשתה של הנתבעת 1 כי ד"ר מזור יחווה דעתו רק לגבי התאונה השנייה נדחתה על ידי בימ"ש בהחלטתו מיום 3.2.2008. בעת עריכת חוות הדעת, עמדו בפני ד"ר מזור, בין היתר, החלטות המל"ל וחוות דעתו של ד"ר לידור וזאת בעקבות החלטת בימ"ש בעניין זה.

הנכות הרפואית

בסיכום חוות דעתו רשם ד"ר קובי לידור, כי מאז התאונה הראשונה, אשר ארעה כשנתיים וחצי לפני הבדיקה, התלונן התובע על כאבים בגב תחתון. המומחה מצא שבדיקתו הגופנית של התובע היתה תקינה, תנועות עמוד השדרה היו תקינות, לא היה קיפוח נוירולוגי ולא היו סימנים לגירוי שורשי. כן מציין ד"ר לידור, שהתובע סבל מכאבים בגב תחתון, גם בשנים 1982 ו-1985. לאור האמור, סבר ד"ר לידור כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדית בעקבות התאונה הראשונה.

הוועדה הרפואית של המל"ל מצאה, בין היתר, כי לתובע היו כאבים במישוש גב תחתון, קיימות היו הגבלות בתנועת גב תחתון לכל הכיוונים, בלט דיסק בגובהL4 -L5  ובשאר הגבהים ללא בקעים. לאור האמור, הוועדה מצאה כי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% אך לאחר עיון בתיק הרפואי, לרבות בעיות בגב התחתון, ניכתה הוועדה 5% בגין מצב קודם. כן קבעה הוועדה נכויות זמנית. כאמור, ועדת העררים אישרה את החלטת הוועדה הראשונה.

בחוות דעתו המקיפה והיסודית מיום 15.5.2008, סוקר ד"ר מזור ומפרט את כל המסמכים הרפואיים אשר עמדו לרשותו בעת מתן חוות הדעת ובדיקתו של התובע ואת הממצאים ההדמיתיים בעקבות בדיקות שונות שעבר התובע. ד"ר מזור דן באופן מעמיק בתוצאותיה של כל אחת מהתאונות. נוכח המחלוקות שבין הצדדים, הדגיש מספר נקודות בעניין זה:

לאחר התלונות בחדר המיון ביום התאונה, קיימים מסמכים רפואיים המצביעים על החמרה במצבו של התובע; עד לתאונה השנייה, היה התובע בהתקף סיאטי חריף מספר פעמים וקיבל כמויות מוגזמות של זריקות וולטרן וסטרואידים; המומחה כותב כי אינו זוכר מניסיונו כרופא מעל לשלושים שנה, כמויות כה גדולות של זריקות, אשר הוא מניח שהיו נחוצות עקב ההתקפים הקשים; בתקופה האמורה, היה התובע בחדר מיון ונקראו לביתו רופאים תורנים ובמקביל טופל על ידי רופא משפחה ורופאים אורתופדיים בקופת החולים; יום לפני בדיקתו על ידי ד"ר לידור, קיבל התובע סדרה של זריקות וולטרן. ד"ר מזור כותב כי מתוך קריאת החומר הרפואי ניתן להניח שהתובע הגיע לבדיקה אצל ד"ר לידור תחת השפעת הזריקות שניתנו לו יום קודם לכן והצטברות כמויות גדולות של זריקות שקיבל לפני כן, וכי זו הסיבה שהבדיקה אצל ד"ר לידור היתה תקינה; גם התאונה השנייה אופיינה בשכיחות גבוהה ורצופה של כאבי גב תחתון סיאטיים. התובע טופל שוב בסדרות רבות של זריקות, פיזיותרפיה ומרפאות כאב.

בסופו של יום בא ד"ר מזור למסקנה, כי בגין כל אחת מהתאונות, נותרה לתובע נכות בשיעור של 10%. ד"ר מזור היה בדעה, כי התובע יאלץ לעבור ניתוח דקומפרסיה של עמוד שדרה מותני. כן מציין ד"ר מזור כי התובע יאלץ לעבוד במשרה חלקית בהתאם למצבו הקליני וע"פ החלטת רופא תעסוקה. ד"ר מזור לא המליץ על המשך טיפולים תרופתיים אלא רק טיפולים אלטרנטיביים או ניתוח.

התובע מבקש לאמץ את מסקנותיו של ד"ר מזור לעניין נכותו הצמיתה, אך הנתבעות חולקות על האמור  באותה חוות הדעת.

הנתבעת 1 טוענת כי ביד המקרה, נקבעו לתובע על ידי שלושה מומחים שונים (ד"ר לידור, המל"ל וד"ר מזור) נכויות בשיעורים שונים, 0%, 5% ו - 10% בעקבות התאונה הראשונה. טוענת הנתבעת 1 כי העובדה שהיא לא ביקשה לחקור את ד"ר מזור על חוות דעתו, אינה מצביע על כך כי זו הנכות שנקבעה אלא שהסמכות לכך שמורה לבימ"ש, ולפחות לגבי הנכות התפקודית.

הנתבעת 2, טוענת כי רק בשל העובדה שהתובע קיבל זריקות לפני בדיקתו, לא קבע ד"ר  לידור נכות בגין התאונה הראשונה. נטען שחוות דעתו של ד"ר מזור, אשר קבעה 10% נכות בגין כל תאונה, ניתנה לפני שהוא עיין בפרוטוקולים של ועדת המל"ל אשר קבעה לתובע בגין התאונה השניה, נכות של 5% בלבד.  ד"ר מזור לא נתן נימוק ענייני לקביעת נכות בשיעור כפול, בגין התאונה השניה, מזה שנקבע על ידי המל"ל.  הנכות שנקבעה בגין התאונה השניה היא בשיעור של 5% ויש לאמץ קביעה זו של המל"ל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנושא שיעור הנכויות הצמיתות שנגרמו לתובע בעקבות התאונות, מצאתי שיש מקום לאמץ את חוות דעתו של ד"ר מזור ולקבוע, כי בגין כל אחת מן התאונות נותרה לתובע נכות בשיעור של 10%.

אכן, במצב שנוצר, בו התובע נפגע בתאונה השניה לאחר שהוגשה התובענה דנא, לא היה מנוס, בכל הכבוד, ממינוי מומחה מטעם בימ"ש על ידי המותב הקודם שדן בתיק, אשר יתייחס לנכותו של התובע בעקבות שתי התאונות.  היתה זו הדרך הנכונה כדי לצאת מהסבך שנוצר בעקבות פגיעתו של התובע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, 4 שנים לאחר שנפגע בתאונה הראשונה.

בימ"ש אמנם לא קבע כי חוות דעתו של ד"ר מזור תבוא לעניין התאונה הראשונה, במקום חוות דעתו של ד"ר לידור. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, יש להעדיף את קביעתו של ד"ר מזור לעניין הנכות בעקבות התאונה הראשונה על פני זו של ד"ר לידור: 

ראשית, התובע נבדק על ידי ד"ר מזור מס' שנים לאחר שהוא נבדק על ידי ד"ר לידור ויתכן שמצבו הרפואי הקבוע התגבש יותר, לאחר חלוף הזמן.